מורה לפיזיקה בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר, כמו כן סיימתי תואר שלישי בפיזיקה במכון לחקר המדבר בהנחיית פרופ' אהוד מירון. נשוי לעפרה ואב לנועה, גל ושי, ומתגורר משנת 1990 במדרשה. הרומן עם אופני ההרים התחיל ב-1987, כשגיליתי את העבירות המדהימה של האופניים וזו הייתה אחת הסיבות לכך שעברתי להתגורר בנגב.
הרעיון המרכזי שלי הוא לנצל את האופניים כאמצעי לטיול, להגיע למקומות מעניינים בקצב ובאופן האידיאליים. במקומות שלא ניתן לרכב בהם, לעזוב את האופניים ולטייל ברגל. המוטו המרכזי הוא טיול ולא האופניים שהם רק הדרך להשגת המטרה, שהיא לצפות בטבע להכיר את האוכלוסיה המקומית לחוש את האויר, הקור והחום, ולתת למחשבות לנוע חופשי בתוך הראש. ותמיד צריך לזכור עם כל האהבה לאופניים, הדגש צריך להיות על האדם ולא על המכונה. כמו שאומרים בשיריון (ואני לא שירתתי בשיריון) "האדם הוא הפלדה".
מדרשת שדה בוקר ממוקמת במקום אידיאלי מבחינת טיול באופני הרים. שפע דרכי העפר באזור הנגב, המרחבים הפתוחים שעדין נותרו במדינה, מצוקי נחל צין, שבילי גמלים, כל אלו הופכים את האזור לגן עדן לרוכבי אופניים.
יזמתי והייתי שותף בארגון הכנס הבינתחומי הראשון לרוכבי אופניים "אופניים- המכונה, האדם והרוח" שהתקיים במדרשת שדה בוקר, במרכז הבינתחומי "נגב" בתאריכים 3-5 לנובמבר 2005. כן בארגון הכנס השני שהתקיים במדרשת שדה בוקר בין ה-11 ל-13 בינואר 2007, והכנס השלישי שהתקיים בינואר 2008.
קישורים חשובים:
|